שלושה צבעים: לבן
,
- פיליפה מנואל נטו: **אהבתי את זה, אבל התסריט נראה קצת מופרך מדי.** מבין שלושת הסרטים ב"טרילוגיית הצבעים" של קשישטוף קישלובסקי, זה אולי הכי קרוב לקומדיה. העלילה מתחילה בגירושים של זוג: הוא פולני ונסע לצרפת בגללה, שהיא צרפתייה. שניהם התחתנו, הקימו חיים משותפים, אבל האמת היא שחיי המין של בני הזוג אפסיים, הוא לא מסוגל להשלים את המעשה. הוא לא חסר אונים, הוא לא הומוסקסואל, הוא פשוט נראה מאוים מהרגע. לא מרוצה מכך, היא שומרת על הסחורה, לוקחת הכל מבעלה האומלל לשעבר ומאיימת עליו. כשהוא חי ברחוב, ללא כסף וללא סיכויי חיים, הוא מחליט לחזור לוורשה במזוודה שלו. לאחר זמן מה, הוא אדם עשיר. הוא לא איש ישר, הוא לא הרוויח את כספו בצורה הכי תמימה, אבל הסרט מתעלם מהמוסר סביב זה. הגיע הזמן לגרום לצרפתי הקטן לשלם על מה שעשתה לו, ולשלם ביוקר. בוא נלך קודם כל לנקודות שהכי אהבתי בסרט הזה: ברמה הטכנית, מדובר ביצירת אמנות ללא דופי. הבמאי קפדן, חושב על הפרטים הקטנים ביותר ורוצה הכל כפי שראה את זה בעיני רוחו. הצבע הלבן נמצא בכל רחבי הסרט, כפי שהיה ב"כחול". הצילום מדהים, ובניית התפאורות והתלבושות טובה למדי. למרות היותה אלגנטית, המוזיקה באמת מדגישה את הווריד הקומי האפל של הסרט, שעובד טוב מאוד. גם עבודתם של שני השחקנים הראשיים, זביגנייב זמחובסקי וג'ולי דלפי, טובה מאוד. עם זאת, הוא זוכה ליותר נראות לא רק בגלל היותו הגיבור, אלא גם בגלל האופן האירוני והמצחיק לטובה שבה הדמות פותחה. התפקיד של דלפי לא עשיר, וגם לא מעניין, אבל השחקנית מנהלת את עצמה היטב. הבעיה הכי גדולה שהייתה לי עם הסרט הזה היא חוסר הסבירות הכמעט מוחלט של התסריט. בנוסף לכך שהגיבור מרוויח כסף בקלות רבה בלי כנראה בעיות או השלכות מזיקות, הוא מאוד נקרע בין אהבה לנקמה. מצד אחד, ניכר שהוא מעולם לא שכח את גרושתו, שהוא אוהב אותה, למרות כל הדברים הרעים שהיא עשתה וכל המצבים הקשים שעבר לו בגלל מעשיה. נראה שהוא פשוט לא מסוגל לשנוא אותה. מצד שני, הוא שונא אותה מספיק כדי לגרום לה לשלם על הכל, ובצורה מאוד מקורית. עם מה נשארנו? נקמה בלי שנאה?
- CinemaSerf: זה החביב עלי בטרילוגיית Kieslowski – גם אם זה עלול לגרום לך לתהות לגבי היעילות של אבטחת נמל התעופה בעתיד! הכל מתרכז סביב "קרול קרול" (זביגנייב זמאחוסקי) שעומד בפני גירושים מאשתו הזוהרת (ג'ולי דלפי) – בטענה של אי-הגשמה – וזה הולך להפחית אותו לעוני. למרבה המזל, על רציף המטרו, הוא נתקל ב"מיקולאי" (יאנוש גאחוס) והשניים רוקמים תוכנית להבריח אותו בחזרה לפולין מולדתו שם יוכל לעשות את הונו (אולי) ולנקום קצת באשתו. המסע שלו לא ממש הולך לפי התכנון, אבל בסופו של דבר הוא מצליח להשיג עבודה בביטחון וכאשר הוא שומע את התוכניות של הבוסים שלו לקנות קצת אדמה, הוא קופץ על האקדח ובקרוב בדרך לעושר… זה מצחיק, הסרט הזה. לא בצורה של חה-חה, אבל הכתיבה והאיפיונים יוצרים סדרה מהנה של תרחישים – חלקם, יש להודות, פחות סבירים מאחרים – כאשר "קרול" המסתגל והמהיר מתווה בזהירות את נקמתו. צוות התמיכה מספק טוב – בן דודו המספרה "Jurek" גונב תכופות את הסצנות שלו, אבל לא בצורה שאנחנו יכולים לצפות. קצר ומתוק ושווה צפייה.
נכון לשנת 1994, הבמאי הפולני קז'ישטוף לובסקי מביא למסכים את "שלושה צבעים:", סרט דרמה עוצמתי הסוקר את סיפורו של קארול קארול, מהגר פולני הנתקל בהרבה אנשים אישיים ומקצועיים בצרפת. לאחר גירושים מרים מאשתו דומיניק בשל בעיות אימפוטנציה, הוא נאלץ לעזוב את צרפת לאחר שאיבד את העסקם המשותף. בעזרת חברו מיקולאי, גם הוא מהגר פולני, קארול חוזר למולדתו פולין במטרה לשקם את חייו. סרט זה, המהווה חלק מטרילוגיית "שלושה צבעים", מציע נקודת מבט מרתקת על נושאים של אהבה, נקמה והגירה, תוך שילוב אלמנטים קומיים ודרמטיים. "שלושה: לבן" הוא סרט מרתק המאפשר הצצה למורכבות החיים בעידן צבעים מודרניים והשפעותיהם של זהות ותרבות. עם תסריט חכם ובימוי מעולה, הסרט נחשב לחובה לכל אוהבי הקולנוע
