ארבע בנות
,
- ברנט מרצ'נט: מיזוג עובדות ובדיות הוא משימה מעורפלת עבור יוצר סרטים, במיוחד כשמדובר בעניינים של בהירות ואמינות. וכאן ההצעה האחרונה הזו של הכותב-במאי קאות'ר בן הניה מחמיצה את המטרה. סיפור מבוסס עובדות זה על אולפה חמרוני, אם חד הורית תוניסאית המאבדת את שתי בנותיה הבכורות, גופרן ורחמה, למאמצי הגיוס הרדיקליים של דאעש תוך שהיא מנסה להגן על שתי בנותיה הצעירות, איה ותייסיר, מפני מאבקי גורל דומה. בעוצמה לספר סיפור קוהרנטי. הסרט מערבב בצורה מגושמת ראיונות עם בני משפחה ושחזורים דרמטיים של אירועים משמעותיים בהשתתפות שחקנים המגלמים את המנהלים (חלקם משחקים באופן בלתי מוסבר כמה תפקידים). כדי לסבך את העניינים, המהדורה הזו כוללת כמות מוגזמת של חומרים מיותרים כמו גם פערים חשובים לכאורה בסיפור, ולעתים קרובות מותירים את הצופים מגרד בראשם לגבי איך הנרטיב עובר מהתפתחות לא קשורה אחת (ולפעמים לכאורה סותרת) לאחרת. תוסיפו לזה גילוי רלוונטי שלא מופיע עד מאוחר בסרט (למעשה ללא סיפור אחורי שיתמוך בו), וקיבלתם תיאור טלאי של מה שנראה אחרת כסיפור מרגש ומלבב שראוי יותר מובנות ואספקה כללית טובה יותר. יתרה מכך, הצעה זו כוללת כמות ניכרת של חומר על אופן ההרכבה של ההפקה הזו, סרגל צד מעניין במידה צנועה שעשוי להוות תכונת בונוס אינפורמטיבית, אך הכללת הקטעים המקריים הללו בנרטיב הראשוני לא מוסיפה מעט ומשרתת יותר לבלום ללא צורך את זרימת הסרט. בהתחשב באמור לעיל, אני אובד עצות להבין מדוע "הסרט התיעודי" הזה (מונח שאני משתמש בו באופן רופף) זכה לכמות תשומת הלב וההתרפקות שהוא זכה, במיוחד בתחרויות עונת פסטיבלי הקולנוע והפרסים. בן הניה אכן ביססה את עצמה כיוצרת קולנוע מוכשרת במהדורות אחרות (במיוחד אלה בעלות אופי בדיוני גרידא), כמו ההצעה המצטיינת המועמדת לאוסקר, "האיש שמכר את עורו" (2020), אבל היא נראית מחוץ לה. ליגה כאן. זה מצער מכיוון שהסאגה של אולפה היא כזו שנראית שכדאי לספר ואינה זוכה ליחס המגיע לה באמת.
סרט ביקורת: "ארבע בנות" (2023) של קאותר בן חניה בסרט "ארבע בנות" משנת 2023, מובילה הבמאית קאותר בן חניה אותנו אל עולם של אולפה, אימא תוניסאית, וארבע הבנות שלה. סיפורם מתחיל בפתאומיות כאשר שתי הבנות הגדולות מתעלמות ללא הסבר. כדי למלא את החסרון, מזמינה הבמאית שחקניות מקצועיות שמשחקות את תפקידיהן ויוצרת חווית קולנוע ייחודית המאירה את סיפור החיים של אולפה ובנותיה. מדובר במסע אינטימי של תקווה, מרד, אלימות, מסירות ואחווה, שמטרתו לשאול שאלות עמוקות על היסודות של חברותינו. הסרט מצליח לשלב נופים תוניסאיים עוצרי נשימה עם סיפור אישי ומגעיל, ובכך הוא פותח צוהר לעולמה הפנימית והמורכב של אולפה והדילמות בנותיה חוות. הסרט "ארבע בנות" הוא ציון דרך חשוב בקולנוע המודרני, שמחייב קהליו להתמודד עם נושאים שגרים בעקבות פערי תרבות ודור. זה סרט שלא רק מספר סיפור, אלא גם מעורר מחשבה ודיון על עקרונות קיומי וחברתיים בינלאומיים
